<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"א</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
מי שעושה שום דבר ברשות הרבים אפילו מי שנתנו לו רשות כגון מוציא זבלו ומזבלו שם או בונה ומביא אבנים לבנין אבל אין שורין טיט ברשות הרבים ואין (לו בנין) [לובנין] לבנים אבל גובלין טיט ברשות הרבים (ואין לובנין לבנים) ואפילו כל מה שעושה ברשות בין דין חייב לשלם מציעא. כותל ואילן שנפלו לרשות הרבים או שהתרו בו בית דין ונתנו לו זמן לקוץ שלשים יום או לסתור הכותל ונפלו תוך הזמן והזיקו בשעת נפילה ולא ידעו בעלים בנפילה או ידעו ולא היה להם פנאי או היה להם פנאי והפקירם פטור נפלו אחר זמן בית דין והזיקו אחר נפילה חייב אפילו הפקירם ואם אחר זמן בית דין נפלו והזיקו בשעת נפילה יש לו דין בורו ואם נפלו מחמת זועו' ורוחות וגשמים אם בנאו כראוי פטור ואם לאו חיי' פירוש ואפי' לא נתנו לו זמן בית דין מציעא [קי"ז ע"ב]. כותל שנפלה לגנתו של חבירו ואמר ליה פנה אבניך ואמר הלה הגיעוך אין שומעין לו וחייב לפנותם ואם משקבל בעל גנה לפנותם ויהיו שלו אמר אחר כך בעל כותל טול יציאותיך ותן לי שלי אין שומעין לו ודוקא שפינה אותם כבר שאם לא פינה יכול לחזור בו כך פשוט מציעא. ההופך תבנו וקשו לזבלים ברשות הרבים והזיקו חייב לשלם כי יש לו רשות כל ל' יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם ובהמה וכל הקוד' בהם זכה. מעו' שנידושו והשביחו וקנסו גופן אטו שבחן משום דיש לו שבח אבל בגלל וכיוצא בו שאין בו שבח לא קנסו כמו שכתבתי ואין מורין כן דאמרינ' ליה אם בא לפנינו דאסור משו' גזל ואם התרו בו ולא סלקא מפקירין אותם ובעיא אי גזרינן גופן אטו שבחן מיד או לכשיבא השבח ולא איפשיטא ואין מוציאין ממון מיד בעליו הראשונים ואם תפשו קודם שיבא השבח לא מהניא תפיש'. קמא.
